מאירי על גיטין פ״ו

1 כשאדם מוכר עבד כנעני לחברו הנהיגו חכמים לכתוב בשטר המכר עבדא דנן מוצדק לעבדו ר"ל דינו חתוך לעבדות בלא שום ערער ופטיר ועטיר מן חרורי ומן עלולי ומן עררי מלכא ומלכתא כלומר פטור ונשמר משחרור ומכל דבר עלילה שעליה יהא מחזר אחר שחרורו ומכל ערער מלך ושליט ר"ל שאינו מוכתב למלכות שלא להיותו מצד זה מקח טעות ורשום ורשו דאינש לית עליה כלומר שום רושם וסימן לאדון אחר או שום רשות אין לו עליו אלא לזה ומנוקה מכל מום ומכל שחין חדש או ישן שיצא עליו עד טסהר ר"ל עד שתי שנים ואע"ג דסימפון בעבדים ליכא כיון דהתנה התנה נשלמה משנה שלישית תהלה לאל:

2 המשנה הרביעית והכונה בה בביאור החלק השלישי והוא שאמר שלשה גיטין פסולין אם נשאת הולד כשר כתב בכתב ידו ואין עליו עדים יש עליו עדים ואין בו זמן יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד אלו שלשה גיטין פסולין אם נשאת הולד כשר ר' אלעזר אומר אע"פ שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר וגובה מנכסים המשועבדים שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תקון העולם אמר הר"ם פי' אמרו אלא עד אחד בתנאי שיהיה כתוב בכתב ידו או שכתב אותו הסופר ויש בו עד אחד אם נשאת תצא והולד ממזר ואמנם באלו השלשה גיטין אם נשאת לא תצא והלכה כר' אלעזר וזולתם מהשטרות אשר יאמר בהם עידי מסירה כרתי כמו שביארנו בפרק ד' מזאת המסכתא:

3 אמר המאירי שלשה גיטין פסולין מדברי סופרים אלא שקבעו בהם שאם נשאת הולד כשר ואחר שכן הלכה כדברי האומר בשלשתם אם נשאת לא תצא ולענין ביאור פירשו משנתנו בגמ' אף לר' מאיר שאמר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר ומפני שכך תקנו בהם חכמים בפרט וכל שכן לדעת חכמים ומכל מקום הגט פסול מדרבנן ופוסל לכהנה מן התורה מתורת ריח הגט ולכתחלה לא תנשא ואם נשאת לא תצא והולד כשר אלא שכופין אותו ליתן לה גט אחר ונותנו לה אף תחת בעלה ואם אי אפשר לכתוב אחר ואין לו בנים הימנה ורצה להוציא הרי זה משובח הא אם יש לה בנים לא יוציא מפני לעז בניו וזהו דרך כלל ענין גט פסול וענין גט בטל או כשאנו אומרין אינו גט הוא שבטל מן התורה ואינה מגורשת כלל ואם נשאת תצא והולד ממזר ואם היה בעלה כהן לא נאסרה עליו לדעת גדולי המחברים חוץ מהרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם או הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלני כמו שביארנו ומכל מקום גדולי המפרשים כתבו שלא כל הגיטין שוים בענין זה שיש צדדין שאין הפסלות ברור כל כך לכל ויבאו להתיר גרושה לכהן ולדבריהם אין לנו בזה אלא עיני הדיינים וכן כתבו שאם קדשה אחר בגט זה צריכה גט משני ואסורה לשניהם ואין נראה כן אלא אם כן נשאת בו שלא יאמרו אשת איש יוצאת בלא גט שזו אסורה אף לראשון אע"פ שנבעלה בשגגה שלא יאמרו החזיר גרושתו משנשאת וזהו ענין גט בטל דרך כלל וענין ספק מגורשת הוא שאם נשאת תצא והולד ספק ממזר:

4 ושלשה גיטין אלו הראשון הוא שכתבו הבעל בכתב ידו ואין עליו עדים ור"ל אף עידי מסירה שהרי משנתנו לר' מאיר וחכמים שסוברים עידי חתימה כרתי ועידי מסירה לא מעלין ולא מורידין ואע"פ שר' מאיר סובר עידי חתימה דאוריתא וכדמפרש בפרק שני כ"ג א' וכתב לה אחתימה מכל מקום סובר שכתב ידו כעדים וכמו שאמרו בממון הוציא עליו כתב ידו גובה מנכסים בני חורין אלמא כעדים דמי ובדין היה להגבות ממשעבדי אלא דלית ליה קלא אלא שפסלוהו מגזירה שמא יבאו להכשירו בכתב ידי סופר ואף הם אמרו לדעתו להוציאו מכלל משנה מטבע ומעתה כתב בכתב ידו ואין עליו שום עד חתום ולא עידי מסירה פסול והולד כשר וכן הלכה ומכל מקום גדולי המחברים ראיתי שהשמיטוהו ולא הביאו אלא כתב בכתב ידו ועד אחד חתום אלא שראיתי להם שבפירושי המשנה הביאוהו ופסקוהו וגדולי המפרשים העמידו כל שלשה גיטין בעידי מסירה ובמחילה מהם אינו כן שהרי ר' אלעזר חלק בה בסוף לומר שבעידי מסירה כשר לגמרי ועוד שהרי בפרק שני י"ז ב' אמרו שלשה גיטין ר"ל שאחד מהם שאין בו זמן מה הועילו חכמים בתקנתם ואלו היו שם עידי מסירה הרי נודע הזמן על פיהם אלא ודאי בלא עידי מסירה הוא:

5 השני יש עליו עדים ואין בו זמן שתקנת הזמן משום בת אחותו היתה ולר' מאיר כך תקנוה ואין כאן שנוי ואע"פ שבשלום מלכות אמר ר' מאיר גופיה הולד ממזר ואי ליכא זמן הא איכא איבה אינו כן שאין איבת מלכות אלא כשמונין למנין אחר אבל כשאין שם זמן כלל אין בו איבה ולרבנן אע"פ ששינה דינו כן וגזייה לזמן הנזכר בפרק שני יראה שהוא פסול גם כן גזייה לזמן ולא כתבו אחד הוא וכן כתבוה גדולי המפרשים וגדולי הדורות אחריהם והתמה מגדולי המחברים שכתבוהו בכשר אלא שכבר הרגישו בה גדולי המגיהים:

6 השלישי יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד ופירשו עליה בגמרא כתב ידו שנינו כלומר כתב ידו ועד אחד אבל כתב סופר ועד אינו כלום ואפי' בסופר מובהק ובקי ותצא והולד ממזר ומה שאמרו כתב סופר ועד כשר פירושו חתם סופר ועד וזהו שאמרו בו כשר כלומר ותנשא בו לכתחלה ובא ללמד שלא נחוש לקלקול משום כיסופא דסופר על הדרך האמור בפרק התקבל ושמא תאמר מה הוצרך ללמד בכתב ידו ועד שהוא גט ואף בכתב ידו לבד כן אין זה כלום שכתב ידו לבד הוצרך לו שלא לעשותו בטל וכתב ידו ועד הוצרך לו שלא לעשותו כשר:

7 ר' אלעזר אומר אע"פ שאין עליו עדים חתומים וכן שאינו כתב ידו הואיל ונתנו לה בעידי מסירה כשר לגמרי וחולק בה עם תנא קמא שהיה סובר עידי מסירה לא מהנו כלל והוא סובר שהם עיקר וגובה בהם כשאר שטרות מנכסים משועבדים שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תקון העולם שמא ימותו עידי מסירה ויבא הבעל ויערער ומתוך חששא זו מחתימים בו עדים שאם יבא ויערער יתקיים בחותמיו והלכה כר' אלעזר ומכל מקום ענין שלשה גיטין גם כן על הדרך שכתבנו הלכה הם וזו של ר' אלעזר מחלקת שניה היא והלכה כדבריו:

8 זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

9 כבר ביארנו בגיטין אלו שאם נשאת לא תצא ואפי' אין לו בנים ממנה אלא שבזו אם רצה לחוש לעצמו רשאי ומעתה גט ישן אע"פ שאין מגרשין בו לכתחלה אם נתגרשה בו תנשא בו לכתחלה:

10 מאחר שפסקנו בשלשה גיטין אלו שאם נשאת לא תצא אתה למד מן הסוגיא שבגט קרח ובשלום מלכות אם נשאת תצא ומנינא דמתניתין למעוטי הני ומכאן למדו חכמי הדורות שכל שנזכר במסכתא זו גט פסול אע"פ שהפסול מדבריהם לא תנשא ואם נשאת תצא אלא שמכל מקום הולד כשר שאין שנוי מטבע עושה ממזרות הא מ"מ תצא אע"פ שאינה אלא משום גזירה דהא קרח מגזירת כלכם הוא ואעפ"כ תצא ואם כן אף כתב על עלה של עציץ נקוב שפסול מגזירה שמא יקטום וכן טופסי גיטין שפסולם מגזירת טופס אטו תורף בכלם אם נשאת תצא ומ"מ יראה להם בכלם שאם יש לו בנים הימנה לא תצא שכל שהולד כשר חוששין ללעז וכן סוגיא זו מוכחת דקאמר אלא למאן דאמר תצא מאי איכא למימר ומאן שמעת ליה דקאמר תצא רב ואיהו גופיה אמר יש לה בנים לא תצא ואם בשאר פסולים לעולם תצא היה לו לומר התם אפי' יש לה בנים תצא הכא יש לה בנים מיהא לא תצא אלא כל שהולד כשר לא תצא הא אין לה בנים תצא ובזו נשתנו שלשה גיטין שאף באין לה בנים לא תצא אלא שאם בעל נפש אתה פרוש והדברים נכונים ומכל מקום ראשוני הגאונים כתבו בהיה במזרח וכתב במערב שלא תצא וכן בכל הפסולים וזו הנזכרת כאן בגט קרח ובשלום מלכות סוגיא בעלמא היא ותנא ושייר אי נמי לאוקומי מתני' אפי' אליבא דרבנן דעיקרא דמילתא לאוקומה אדר' מאיר שמרבה ממזרות בשאר מקומות בכל שנוי מטבע אבל לרבנן כלם שוין לענין זה וכמו שאמרו בפרק ראשון ה' א' לרבה דלאחר שלמדו פסול מגזירת חזרת קלקול ואם נשאת לא תצא ויש לגדולי הפוסקים תשובת שאלה בענין זה נתגלה בה דעתם בדרך אחרת לומר שכל הפסולים תצא והולד ספק ממזר ליאסר בממזרת ובבת ישראל ואין ולד כשר בגט פסול אלא שלשה שהוזכרו במשנתינו אלא שחכמי הדורות סוברים עליהם שלא אמרוה אלא כגון אותה של פרק ראשון:

11 המביא גט ממדינת הים ולא אמר בפני נכתב כו' אין הולד ממזר ומכל מקום יטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה בפני שנים ויאמר לה בפני נכתב ובפני נחתם וכבר ביארנוה בפרק ראשון:

12 עריות שאמרו לפטור את צרותיהן מן החליצה ומן היבום אם היו לבעליהן המת עליהן ספק קדושין או ספק גירושין כגון שגירשה לפני מותו גירושי ספק צרותיהן חולצות שמא הגט גט והקדושין אינם ולא מתיבמות שמא הקדושין קדושין והגט אינו ואפי' היה הגט גט פסול שאם נשאת בו הערוה לא תצא הדין כן ואין אומרין על זו שתצא כדי שלא תטעה צרה זו לומר מאחר שאינה יוצאה גט גמור היה ואפשר לי להתיבם שאף כשתאמר כן אין לנו שהרי הגט גט גמור מן התורה:

13 כבר ידעת במי חטאת שנתערבו בהם מים כל שהו שפסולים ומתוך כך כל ששתת מהן בהמה חיה ועוף פסלום מפני שהם מקיאים וחוזרין שם קצת המים עם משהו לחות שבפיהם או שאף המים עצמם בטלו בפיהם מתורת מי חטאת וחזרו להן כשאר מים וכן פירשוה גדולי הרבנים ומכל מקום היונה אינה פוסלת מפני שהיא מוצצת לגמרי ואין ריר יוצא מפיה למים ושרצים ששתו אינן פוסלין חוץ מן החולדה מפני שמלקלקת בלשונה ולחות יוצא מפיה למים וזבוב גדול כעין חגב הנמצא בעמרים והיא נקראת קרצית שבעמיר אם היא קטנה עד כזית פוסלת מכזית ולמעלה אינה פוסלת:

14 זה שביארנו שהלכה כר' אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי גדולי הפוסקים כתבו בה אף עידי מסירה וכן עיקר אלא שיש הרבה שמועות נוטות לומר עידי מסירה דוקא וכבר כתבנו הענין בכדי הצורך בפרק השולח בסוגית המשנה הרביעית:

15 אף כשביארנו שהלכה כר' אלעזר דעידי מסירה כרתי יש פוסקין דוקא בגיטין דבדידהו כתוב וכתב לה לשמה ומשמע דאכתב גופו של גט קאי ולא אחתימה ולר' מאיר איצטריך לפרושי וכתב אחתימה ולא דייקא שפיר אלא כר' אלעזר ניחא טפי אבל שטרות דכתוב בהן וכתוב בספר וחתום ודאי אין עידי מסירה כלום ואין אומרין בה עצה טובה קמ"ל וא"כ האי דקאמר ר' אלעזר וגובה מנכסים משועבדים ופירשוה בסוגיא זו אשאר שטרות וכדקאמר ר' אלעזר תרתי אמר ורב סבירא ליה כותיה בחדא ר"ל בגיטין ופליג עליה בחדא ר"ל בשטרות הלכה כרב אי נמי סוגיא דהכא משבשתא ולרב ושמואל הוא דאיתמרא אבל מתניתין כי קאמרה וגובה מנכסים משועבדים פירושו בגוביינת הכתובה ולא בשאר שטרות ומשום דמשעת כתיבה שעביד נפשיה הכי איתה בהדיה בבתרא דבתרא קע"ו א' וגדולי המפרשים נוטים לומר דכי לית לן כר' אלעזר בשטרות דוקא בשטרי שעבוד דאע"ג דמסר בעדים לית ליה קלא אבל שטר מתנה קנה וכמו שאמרו בסנהדרין כ"ח ב' ההיא מתנתא דהוו חתימי עלה תרי גיסי ואמר ליה זיל קני בעידי מסירה עד דאמר ליה והא מזוייף מתוכו הוא אלמא דאי לאו דמזוייף מתוכו הוא אף בשטרות כן וכן בפרק מי שהיה נשאוי צ"ד א' בענין שני שטרות היוצאים ביום אחד הם מפרשים אותה במתנה או בשתפרש שאין בו אחריות:

16 וגדולי הפוסקים כך כתבוה תחלה שאין הלכה כדר' אלעזר בשטרות אלא שנמצא אחר כך בהלכות הבאות מספרד הלכה כר' אלעזר בגיטין והוא הדין לשטרות ופירושה אף בשטרי שעבוד וכן כתבוה גדולי המחברים ובאמת הסוגיא כך מוכחת דהלכתא כשמואל בדיני ואיהו קאמר הלכה כר' אלעזר אף בשטרות ולא פלג בהו בין שטרי שעבוד לשטרי מתנות ואי אינהו לא פלוג אנן היכי פלגינן ולדעת זה מה שאמרו בפרק ראשון בשטרא פרסאה דמסריה באפי סהדי ישראל לית ליה קלא פירושו מפני שנעשה בהדיוטות וכל שנעשה בהדיוטות אין לו קול ולא משום דכל שבעידי מסירה לית ליה קלא וכן פירשנוה במקומה ומכל מקום הדעת מכרעת כדברי גדולי המפרשים:

17 המשנה החמישית והכונה בה בענין החלק השלישי גם כן והוא שאמר שנים ששלחו שני גיטין שוין ונתערבו נותן שניהם לזו ושניהם לזו לפיכך אם אבד אחד מהן השני בטל מבואר לר"ם:

18 אמר המאירי שנים ששלחו שני גיטין שוים ר"ל שהם שוים בשמותיהם וכתב כל אחד גט לאשתו ששמותיהן שוים גם כן ושלחום על ידי שליח זה ושמא תאמר היאך שני יוסף בן שמעון מגרשים נשותיהן על ידי שליח והרי הוזקקו לגרש זה בפני זה והם עצמם חייבין ליתן זה לאשתו במעמד חברו לא נאמר כן אלא בשאין מגרש אלא האחד אבל אחר ששניהם מגרשים אין לחוש לכלום ואמר שאם נתערבו שניהם ר"ל שאין השליח מכיר אי זה משל זה ואי זה משל חברו נותן שניהם לזו ושניהם לזו ולפיכך אם אבד אחד מהם השני בטל והיו סבורים בגמרא לומר דמתניתין אליבא דר' מאיר דלא בעי עידי מסירה והילכך כשהגיעו שניהם ליד כל אחת מהן נמצאת כל אחת מתגרשת בשלה דאי ר' אלעזר כיון דאמר עידי מסירה כרתי הא לא ידיע בהי מינייהו מיגרשא והוא שהיה סבור שכשם שר' מאיר מצריך חתימה לשמה משום דעידי חתימה כרתי ומוקים וכתב לה אחתימה כך מצריך ר' אלעזר נתינה לשמה הואיל ועידי מסירה כרתי ואע"ג דלר' אלעזר מוקמינן וכתב לה לשמה אגופו של גט הואיל ואין הכריתות בכתיבה לבד אלא בעידי מסירה על כל פנים לה לשמה אוכתב ואנתן קאי והשיבו דאפי' לר' אלעזר כתיבה לשמה בעי נתינה לשמה לא בעי וכל שהגיע לידה הגט שנכתב לשמה שהרי בכלל שניהם הוא ואין צריך שיתברר בהי מיניהו מיגרשא וכן הלכה שאף לר' אלעזר נתינה לשמה לא בעי:

19 זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:

20 המשנה הששית והכונה בה כשלפניה והוא שאמר חמשה שכתבו כלל בתוך הגט איש פלני מגרש את פלנית ופלני לפלנית והעדים מלמטן כולן כשרים וינתן לכל אחת ואחת היה כותב טופס לכל אחת ואחת והעדים מלמטן את שהעדים נקרין עמו כשר אמר הר"ם פי' כלל הוא זמן אחד לכלם כמו שיכתוב בשני בשבת גרש פלני לפלנית עם דברי שאר המאמר וטופס לכל אחד ואחד הוא שיכתוב זמן לכל אחד ואחד והוא מאמר באחד בשבת גרש פלני לפלנית וישלים הגט הנה זה גט אחר גט והעדים מלמטן:

21 אמר המאירי חמשה שכתבו כלל בתוך הגט איש פלני מגרש פלנית ואיש פלני מגרש פלנית והעדים מלמטה כלם כשרים וינתן לכל אחת ואחת היה כותב טופס לכל אחד ואחד והעדים מלמטה את שהעדים נקראים עמו כשר שאלו בגמרא מאי כלל ומאי טופס ופירש ר' יוחנן זמן אחד לכלם זהו כלל כלומר שכתב תחלה ביום פלני גירש פלני וכל שום דאית ליה את אשתו פלנית וכל שום דאית לה וכן פלני את אשתו פלנית ופלני את אשתו פלנית וכך אמר לה כל אחד מהם לאשתו צביתי ברעות נפשאי ופטרית יתיכי ליכי דתהוייין רשאה כו' עד סוף הנסח וחותמין שני עדים הרי זה כשר וינתן לכל אחת מהן ופירשוה גדולי המחברים בעידי מסירה אלא שאם אין שם עידי מסירה כל שיצא הגט מתחת ידה מגורשת וכל שיש שם זמן לכל אחד ואחד זהו טופס כגון שכתב באחד בשבת גירש פלני את פלנית וכך אמר לה וכו' ובאותו יום בעצמו גירש פלני את פלנית וכך אמר לה וכו' שנמצא כל גט שבמגלה מיוחד לעצמו והעדים מלמטה לכלם ואם נתן לכל אחת בעידי מסירה ודאי כלן מגורשות אלא שאם אין שם עדי מסירה אלא שהיה יוצא מתחת יד אחת מהן אין מגורשת בכך אלא זו שגיטה באחרונה והוא שהעדים נקראין עמו ואי אתה מפרש זמן לכל אחד ואחד זהו טופס שכתב בה באחד בשבת גירש פלני ובשני בשבת גירש פלני שאם כן הוה ליה נכתב ביום ונחתם בלילה ומתוך כך צריך לפרש שהזמן אחד אלא שמזכירו לכל אחת מצד חלוק הטופסין להיות כל אחד מיוחד לעצמו ולא היה צריך לומר אלא טופס לכל אחד ואחד שבזו הוא תלוי אלא דהיא היא ושמא תאמר בזמן אחד לכלם מיהא נאמר מאחר שנחלקו השמות ר"ל פלני גירש ופלני גירש שמא לא חתמו אלא על שם הנזכר אחרון שהרי אמרו עדים החתומין על שאלת שלום בגט כגון שכתב בסוף הגט שאלו לי בשלומה או בשלום פלני פסול אלא אם כן היו שם עידי מסירה משום דמילתא באפי נפשה היא ומפסקה בין נסח הגט לשאילת שלום מכל מקום הרי אמרו עליה שאלו פסול ושאלו כשר שוא"ו מוסף על ענין ראשון ועל הכל חתמו ואף זה כבר כתוב פלני ופלני ואם לא כן לא הועיל אלא הנזכר אחרון אע"פ שחזר ועירבם כשכתב וכך אמר לה כל אחד מהם כו' ומכל מקום אם כתב בגט אנו פלני ופלני ופלני גירשנו נשותינו וכך אמר לה כל אחד מהם לאשתו צביתי וכו' אפי' נמסר לכל אחת מהן בעדים אינו גט שאין שתי נשים מתגרשות בגט אחד דכתוב לה ולא לה וחברתה ומכל מקום אם חזר ופרטן אחת אחת כגון שחזר וכתב בגט פלני גירש פלנית ופלני פלנית כשר הא כל שלא חזר ופורט שתים בגט אחד הוא:

22 ואף בעבדים לא אמרו הכותב כל נכסיו לשני עבדיו קנו ומשחררים זה את זה אלא בשני שטרות שטר לכל אחד כמו שביארנו בפרק השולח ושמא תאמר אף בעבדים מה לו לאוקומה בשני שטרות לוקמה בהדר פלגינהו כדקאמר בגט תירצו גדולי המפרשים שאם עשה כן בעבדים ר"ל שיאמר כל נכסי לפלני עבדי וכל נכסי לפלני עבדי הוו להו סותרים זה את זה והכל לאחרון שהכל הולך אחר התחתון:

23 וכל שביארנו בגיטין אלו שכשרים אפי' היה ריוח בין נסח פלני לשל פלני שאין ריוח מפסיקן:

24 זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו: